בכל בוקר כאשר יהודי מניח תפילין, הוא מקבל עליו 'עול מלכות שמיים'.

ובכל לילה, בקוראו קריאת שמע על המיטה – מקבל שוב 'עול מלכות שמים'.

בכל בוקר וערב, יהודי מכיר בכך, שהרוחניות שבו היא העיקר.

ולה ראויה המלוכה. והממשל בחייו. ואילו החומר ותולדותיו,

תפקידו לשמש אותו בלבד. להיות השמש איתו מדליקים.

 

 

יחד עם זאת, רוב באי עולם, לרבות חלק ניכר מהיהודים הדתיים, מכירים את הדת היהודית,

ואף על פי כן - לא מכירים את היהדות. כלומר, את התודעה הרוחנית הנקראת 'יהדות'

אשר עומדת בבסיסה של הדת היהודית והיא שורשה, עיקרה ותכליתה.

 

על כך צווחו חכמי האמת בכל הדורות כפי שציין הראי"ה קוק (ע"ה):

 

"והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרוא,

לשנות ולשלש מאות ואלפי פעמים, עזבנו את נשמת (!) התורה

וזאת היא הצעקה הגדולה המקפת בעוזה דורות רבים,

מימי הנביאים, הסופרים והחכמים,

גדולי הדורות, 

הראשונים

והאחרונים.

 

  גדולי הכשרון שבנו, פנו להם בעיקר אל הצד המעשי שבתורה,

וגם שם רק במקצועות מיוחדים, עבדוהו והרגילוהו בחינוך.

(אבל) והצד ההרגשי, ויותר מזה הצד העיוני (=הרעיוני),

ומה שלמעלה ממנו ובא אחריו ממילא , הקודש ההופעי (=תודעה מוארת)

שבו הגאולה והישועה גנוזה, אותו עזבו לגמרי.

ולגס רוח ומשוגע ייחשב גם מי שבא ותובע את העלבון הגדול הזה, מרועי האומה" (אגרות, ח"א עמ' קכג)".