ועם החכמה, באה הישועה - שהיא עזרה בעת 'צרה'. שכן תולדת עצם הלימוד והתרגול של התבוננות נקייה במציאות, היא תחושת רווחה מיידית. בזכות עצם ההתבוננות נמצא מרוממים מעל המצוקה, ונגיע לנקודת התצפית (לא במקרה: 'מצוק' הוא סלע נישא ותלול, שבראשו נקודת התצפית הרחבה) ומשם כבר יותר קל. לראות נכון. לפעול טוב. ולהשפיע טוב על פנימיותי ועל סביבתי

[=למשוך שפע ברכה לעולמות התחתונים]

אלא - שעל מנת שהראייה תוליד פעולה [שהחכמה תוליד מעשה], עלינו 'לדעת' את הראייה. כלומר, להגיע למצב שבו אנחנו 'יודעים' את מה שאנחנו רואים ומבינים. והפעולה תעקוב את הראייה אוטומטית, בלי מאמץ, בתנאי שאנו נזהה בתוכנו את האמת. נדע אותה. 'נתחבר' אליה. מתוך נפשנו שלנו, נדע אותה מבפנים כעין חוויה שחווינו 'על בשרנו' [מבשרי אחזה אלוקה] כשהטוב והנכון הם אמת, והאמת היא טובה ונכונה - יש חיבור שלם בין שמיים וארץ, בשלום - יש אהבה. ושמחה. ורינה. ורעות ואחווה.