חיפוש
  • אסתר ימסוף

אמת ואמונה

אמונה כצורך.. בשלב כלשהו (תקופתו של אריסטו – ופילוסופיית יוון ככלל) בני האדם התאהבו בחוכמה. אמנם תמיד השתמשו בה.. בלי עין הרע.. מלחמות ואסטרטגיות, פירמידות, וציי אוניות פניקיות.. כל אלו דורשים חוכמה רבה מאד. אבל ביוון נעשתה קפיצה תודעתית. בפעם הראשונה (במערב, ולא כולל את ההגות היהודית) השתמשו בחוכמה לא למטרות פרקטיות מעשיות בעולם הגשמי, כי אם ככלי לחקירת החשיבה עצמה, החוכמה ביקשה לעמוד על מהותה שלה ועל שיטת פעולתה. האמונה איננה "צורך פסיכולוגי-נפשי" כפי תורתו של פרויד, אלא היא יכולת קוגניטיבית ממש. אנחנו רגילים להביט על היכולת לחשוב, והיכולת להרגיש.. כיכולות קוגנטיביות (אפילו מכנים את המפותחות הרגשית – אינטליגנציה רגשית) מדוע שנביט אחרת על היכולת להאמין? ומה שאמרת לגבי זה שכולם מאמינים במשהו – זו בדיוק הייתה ההוכחה שלי. עובדה בלתי ניתנת לסתירה היא - שאין אדם חי בלי לחשוב, בלי להרגיש ובלי להאמין (במשהו). אגב, בוודאי שכילדים אנחנו מאמינים – אנחנו מאמינים לכל מה שההורים מראים ומספרים לנו, עלינו ועל העולם (עד שנשבר האמון וזו תקלה גדולה) אנחנו מאמינים לגמרי במה שאנחנו רואים, ומרגישים - כפי שהוא, מבלי להבינו. למיטב הבנתי, תכלית האמונה היא זיהוי אמת/שקר. אפשר שישאלו, למה אנו זקוקים לה? שהרי תכלית החשיבה אף היא (בין היתר) לאבחן בין אמת לשקר. על כך אענה שיכולת החשיבה – יש לה מטרות ושימושים רבים, אחד מהם הוא לזהות בין אמת או שקר. לעומת זאת עבור האמונה – זו תכליתה היחידה. כשאנחנו מדברים על להאמין אנחנו מדברים על קביעה פנימית האם הדבר הוא אמיתי או שקרי ותו לאו. אין שום משמעות אחרת או נוספת ל- "להאמין". מכאן הרחבתי את בדיקתי.. ולבסוף הגעתי להבנה שיכולת הזיהוי אמת/שקר באמצעות יכולת החשיבה היא מוגבלת. אנחנו יכולים לזהות אמת/שקר לגבי מה שנקלט בחושינו בצירוף ידע מסויים. למשל כאשר רואים קוסם בפעולה, והיות ואנחנו יודעים מראש (היום) שאין בפעולותיו אלא אחיזת עיניים, אז גם אם נראה אותו חותך בחורה לשניים, ושני חלקיה שמחים ומתנועעים.. יהיה לנו ברור שזה "שקר". הידע שלנו בצירוף ולמרות קליטת החושים – מאפשר לנו לעשות את האבחנה הזו. האם יתכן שבכל אדם ואדם ישנה יכולת פעילה להאמין (שהרי כאמור כולנו מאמינים במשהו) יכולת קביעה פנימית שדבר מסוים הוא אמת או שקר.. מבלי שיש שטח כלשהו שבו אמורה יכולת זו לפעול? ואם שטח קליטת החושים (עולם התופעות) "שייך" ליכולת החשיבה, אז מהו שטח פעולתה של היכולת להאמין? בעבור מה היא קיימת? יכולת שזו כ-ל תכליתה (אני מזכירה :)). אם שואלים את אפלטון (להבדיל מאריסטו), את סידהרתא גאוטמה, ואת הרמב"ם.. הם כולם יענו אותה התשובה – ישנו עולם רוחני. עולם שמעבר ובבסיס עולם התופעות, והעולם הזה איננו יכול להיות מושג עד תומו באמצעות חשיבה. כלומר: אין זאת שהיכולת להבחין בין אמת או שקר לגבי העולם הרוחני לא קיימת, אלא שכישרון האבחנה הזה איננו של יכולת החשיבה, כי אם של יכולת אחרת. יכולת האמונה. פסגת יכולת החשיבה – היא ידיעה מוחלטת. פסגת היכולת להאמין – הינה תחושת וודאות מוחלטת שאיננה תוצר של חשיבה. אמונה. אם כך, "האמונה", תוצר של מהי? פעם, בעבר.. של התגלות ממש, לקבוצה או ליחיד (נביאים). כיום - מהי השיטה אצל כולם כדי לפתח את היכולת הזו ולהגיע לפסגתה? התבוננות. שב.. והתבונן, ברעיונות שהעלו קודמיך ובפנימיותך אתה, בסוף --- אתה תראה את המטריקס. מה שיכול לסייע בהתבוננות שלך, אם תאפשר את הדבר היא "האינטואיציה" חוש פנימי פרטי ואישי, נטול הסבר או קו לוגי, שמסמן לאדם.. "זה" מצלצל לי אמת. *זה* מעניין.. שווה התמקדות והתבוננות דקדקנית.

באמצעות יכולת החשיבה אודות העולם הרוחני אגב, אפשר להגיע להשגה גבוהה מאד, לשלב הידיעה המוחלטת שישנה אלוקות. זו שיטה יפיפייה של חשיבה גבוהה, שהעוקב אחריה... בשכלו.. מגיע להבנה שאין באמת אפשרות אחרת פרט לקיומה של אלוקות. בשכל הוא מגיע לזה. בחשיבה לוגית צרופה. אבל.. לא כולם אוהבים לחשוב כל כך לעומק (או לגובה) :) ולא כולם נותנים לאינטואיציה שלהם מקום של כבוד. כפי שציינתי בפוסט - אנחנו חיים בעולמו של אריסטו. כאן האינטואיציה היא לא יותר "מתחושת בטן בלתי מבוססת".. ומוקעת כדבר שאין לבטוח בו.. או להסתמך עליו. וממילא אנחנו (בחברה המערבית) לא מלמדים את ילדינו לפתח את האינטואיציה שלהם, להתבונן ולהקשיב בחתירתם לאמת, כי אם לחשוב, לנתח ולהוכיח (לפי מה שהשיטה המדעית קבעה שהוא "הוכחה"). בשולי הדברים חשוב להזכיר - כי כפי שחשיבה לא מפותחת ומדוייקת דיה תוביל לטעות במסקנה, כך חוש אינטואיטיבי לא מפותח ומדוייק דיו יוביל לטעות באמונה. 2. מה מותר היהדות על שאר השיטות? ובכן, בפני עצמה, כשיטה – אין שיטת היהדות עליונה על אף שיטה אחרת. אלא שמבחינת תוכנה המהותי.. האמת שהיא אוחזת בה והדרך "להשיג" אותה – היא מציעה את האמת המלאה והשלמה ביותר שנתקלתי בה ושיטתה מבטיחה לכל אדם, בכל מדרגה את אפשרות השגתה. אין היא מיועדת "ליחידי סגולה" אלא לכל איש ואישה המעוניינים בה. החוש האינטואיטיבי הפרטי שלי זיהה "צליל אמת".. בדברים הראשונים שהתוודעתי אליהם, וסקרנותי הובילה אותי להעמיק חקר.. אל מעמקי הדברים ומעמקיי שלי.. שאין האחד אפשרי ללא האחר. תוך כדי הלמידה התחלתי לשים לב שהחיים המציאותיים, בתוך המטריקס, מהדהדים את האמת הזו באופן שוטף – נכון להיום, אני צריכה להתאמץ לא לשמוע ולראות אותה. ההגות היהודית מציעה את אמת תמונתו השלמה של כלל הקיום. תמונה הכוללת את ציור עולמו הפנימי של האדם (שעל נכונותו ודיוקו יכול להעיד כל אדם המתבונן בפנימיותו), עולם התופעות, העולם הרוחני שבבסיסו ומעבר לו, ואפילו, עד לאן שניתן להגיע ללא מתנת הנבואה – את עולם האלוקות. וזו – האמת השלמה והמלאה הזו – היא-היא האור המדובר!! 3. בוא רגע ננסה יחד, להוציא את הקוץ מהמושג "אור לגויים". שכן כל העניין הזה הוא כדמות אליה וקוץ בה :) למיטב הבנתי - גם אנחנו גוי!!!!! ולא.. מה לעשות, על אף שהיה נעים לחשוב אחרת, אנחנו לא כולנו גוי "קדוש" לא בפועל בכל מקרה (אולי בפוטנציאל). אור לעמים – פירושו אור לעמים כולם (כולל אותנו). אם אני מצליחה לראות נכון את המכלול בעניין זה, עצם הגלות (לשון התגלות) מטרתה הייתה להטמיע אותנו לפחות לתקופה בין כל העמים. ודווקא כדי שנדבק בהם ולא הם בנו. לא כדי שנתבולל (לשון בלבול) חס וחלילה, כי על האמת היקרה הזו, שצורפה יחד משך אלפי שנים, ע"י מוחות כבירים, ומתנות נבואה... חייבים לשמור. אבל על מנת שנהיה דומים מספיק.. מחוברים מספיק.. כדי שניתן יהיה לקיים דיאלוג אמיתי בינינו. התרבויות שלנו במובן מסויים – היו חייבות להתמזג.. עד שלב מסויים היינו הכלי המכיל "המושפע" והעמים – המשפיע.. העובדה שכאומה אנו שייכים לתרבות המערבית, משקפת את "מושפעותנו". משלב מסויים (מבלי שנעשה פעולה אקטיבית לשם כך) יתהפך המצב והם יהיו כלי מושפע ואנחנו המשפיע. ההשפעה היא הדדית ומחוייבת להיות כזו. אבל סוג ההשפעה, שונה. מה נשפיע? אנחנו אמורים להשפיע את הידע המיוחד ש"באחזקתנו", את האמת השלמה והמלאה. אם נצליח לא לשכוח אף לא לשנייה.. שהאמת היקרה הזו כאמור, לא ניתנה לנו. נתחיל לצעוד בדרך ההבנה הנכונה של המושג "אור לגויים" (לעניות דעתי ומיטב הבנתי, כמובן!) אתה מבין? אמנם האמת הזו נמסרת דרכנו.. אבל היא איננה שלנו ובכלל לא ניתנה לנו אלא לכלל האנושות. הניסוח הזה של העניין איננו בא על מנת לסבר את האוזן באופן כלשהו.. אלא ניסיון לתאר מציאות פשוטה:

האמת שייכת לכלל האנושות, היכולת להשיג אותה קיימת אצל כלל האנושות, הדרך למימוש היכולת הזו מבוארת לפרטיה בהגות היהודית – אנא, אני מבקשת בכנות אמיתית, אנא הסר כל ניצוץ של גאווה שאולי עלול להשתמע ממילים אלו.. אין בזה שום עילה לגאווה או שביעות רצון עצמית שלא לומר זחיחות חלילה. שכן על מה נהיה גאים? על כך שנבחרנו? צר לי להגיד לעם ישראל מחמל ליבי, לא בזכותך הדבר. היה אדם אחד פעם מזמן ושמו אברהם. אדם אחד!! הוא אכן היה יחיד סגולה. הוא באופן ספציפי, הכשיר עצמו בחקירה, שכללה חשיבה והתבוננות.. ללא אף כיוון והנחייה, ללא התגלות כלשהי.. הכשיר עצמו, בעצמו, מתוך עצמו.. בחקירה בלתי נלאית, לא ידע מנוחה עד שהבין. והיה הראשון להבין את האמת המלאה אודות האלוקות המופשטת כנקודת המוצא הבלתי גשמית שכל מציאות גשמית נובעת ממנה. איזו פריצת דרך תודעתית מדהימה! בלתי נתפס ממש. והוא לא הבין רק את עצם קיום מציאות רוחנית במקביל לזו הגשמית, אלא את קיומה של אלוקות, הבוראת אף את המציאות הרוחנית הזו ומניעה את הכל מתוך ואל תכליתו. בזכות זה שהוא הבין את הראשית הזו.. עכשיו, רק עכשיו הוא הפך כלי מתאים לקליטת כל השאר. השפע האלוקי הוא אחד והוא קבוע והוא שופע בהתמדה, בכל הקשר. איזה כלי שתכין.. כך תוכל לקלוט ממנו. הרבה או מעט, מדוייק או לא כל כך מדוייק. לפי זכות הכלי. ולכן אנו אומרים "זכה" להשגחה והנחייה אלוקיים. זכה.. לא באיזה פור של גורל אלא זיכך עצמו מספיק, ובאופן הנכון – כדי להכיל את מה שקיים ממילא כל הזמן. אז אברהם היה איש כזה. ובזכותו – כלומר מכיוון שזיכוכו/זכותו היתה כזו.. כך התגלגלה לה ההיסטוריה האנושית. ועוד אפשר להמשיך לראות את ההשתלשלות אבל הנקודה תישאר אותה נקודה. יחידים. יחידים אלו יכולים היו להיות גאים בעצמם (אם כי לפי הבנתי, גם הם לא היו גאים, כי אם זיככו עצמם עד כדי כך, הרי זה רק, בין היתר, ע"י מירוק מידותיהם באופן שגאווה לא יכולה להתקיים בהם). ואנחנו, אנחנו על מה נתגאה? הרי בינתיים.. רק מעלנו בשליחותינו. אגב, הרעיון למיטב הבנתי איננו שישמעו "בקולנו" ואין תפקידנו לשכנע (זה בלתי אפשרי) אלא לקיים. הרמב"ם בוחר ולא בכדי, לסיים את המפעל ההלכתי הענק שלו, משנה תורה והיד החזקה, במילים הבאות:

"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעובדי עבודה זרה, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה ובחכמתה". בעיית הבעיות היא ההתנשאות. ובצדק אמרת.. שזה המתח בין חרדים לחילוניים גם. הטעות היא אותה טעות. אצל כל הצדדים! אין אדם אמור לעסוק אלא בחינוך עצמו!! וכל אחד ואחד יכול... כל אחד. יכול לחקור ולדרוש, ויכול לקבוע אמונתו מתוך עצמו, מתוך חשיבתו והתבוננותו שלו. כל אחד ואחת יכולים לראות את המטריקס ולצאת ממנו. "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצווה אתכם היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא: לא בשמים היא, לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו? וישמענו אותה? ונעשנה. ולא מעבר לים היא, לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו? וישמיענו אותה? ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יא-יד).

ההשפעה על הסביבה.. היא תוצר לוואי.. לא מטרה ויעד. והרי בגלל זאת בדיוק נמשל העניין לאור. שאם מביטים על נורה או נר.. בהם עולה האור כי זהו טבעם – בבוא הפתיל השרוי בשמן במגע עם ניצוץ.. טבעו הוא שיידלק. אין הוא מבקש להאיר. אלא שכתוצאה מבערתו אור מופץ ומאפשר ראייה למי שנמצא סביבו.

היה מי שאתה. חנך את עצמך. זכך מידותיך.. ותגלה את כל מה שניתן לגלות.. וכשתחייה כך, מתוך הגילוי הזה.. תהווה (אם ירצה השם – כי הכל לפי רצונו).. דוגמא ומופת. שאפשר ללמוד ממנה, אך לא מחוייבים ללמוד ממנה. כי לכל אדם בחירה חופשית. אחרית הימים.. היא רק הנקודה בזמן שבה האמת הזו תהיה ידועה בטבעיות לכל הנמנה על התרבות האנושית. משונה לחשוב על יום כזה.. אבל גם נעים.. יום שבו השתלמות בענייני הרוח והאלוקות תהיה ברורה מאליה כמו למידת המתמטיקה, ההנדסה ושאר תחומי הידע האנושיים.

נ.ב.

חייבת רק נקודה אחרונה, ללמד בה זכות על היהדות והעם היהודי, היהדות מעולם לא ביקשה להשליט עצמה על אף אחד. בניגוד לנצרות ולאיסלם.. או לעמים עם תרבויות אחרות העם היהודי מעולם לא עסק בכיבוש פיזי שמטרתו השפעת משנתו הדתית או התרבותית על החברה במקום ואף לא בפעילות מיסיונרית כלפי עמים ותרבויות אחרות.. זו כנראה עבודה מספיק קשה לשכנע עם אחד (אותנו) להאמין באמת גם אם זו האמת שמורשתנו דבקה בה מבלי להרפות מזה שלושת אלפים שנה בערך.

8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול